החלטה בתיק בר"ע 41032-01-13

השופטת ורדה וירט-ליבנה

1.                  לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בנצרת (ס"ע 2387/05; השופטת עידית איצקוביץ; החלטה מיום 16.1.2013), במסגרתה נדחתה בקשת המבקשת לפי פקודת בזיון בית המשפט במסגרתה התבקש בית הדין לאכוף על המשיב לסגור תיקי הוצאה לפועל. זאת, במסגרת ביצוע הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 8.5.2006.

2.                  המשיב הגיש מספר תביעות כנגד המבקשת שהינה מעסיקתו לשעבר. במהלך הדיון שהתקיים בבית הדין האזורי ביום 8.5.2006 הגיעו הצדדים להסכם פשרה (להלן - הסכם הפשרה) שקיבל תוקף של פסק דין (להלן - פסק הדין). במסגרת הסכם הפשרה נקבע בין היתר בסעיף 6 כי " בזאת מצהירים הצדדים שאין להם יותר כל טענות ותביעות הדדיות בגין כל תקופת העבודה וסיומה למעט דרישות התובע באשר להפרשות לקופות גמל, ביטוח מנהלים וקרנות השלמות, אם אלה לא שולמו כדין".

3.                  תקופה ארוכה לאחר מתן פסק הדין, הגישה המבקשת בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט במסגרתה ביקשה לחייב את המשיב לסגור תיק הוצאה לפועל. לאחר שהתקיים דיון בבקשה זו, הודיע ב"כ המשיב כי הוא מקבל את המלצת בית הדין והתחייב לסגור את התיק תוך 7 ימים.

4.                  ביום 4.9.2012 הגישה המבקשת בקשה נוספת לפי פקודת בזיון בית המשפט (להלן - הבקשה השנייה), במסגרתה ביקשה לאכוף על המשיב לסגור תיקי הוצאה לפועל שנפתחו בחודש אוגוסט 2012 בגין פסקי דין מהשנים 2001 ו- 2002.

5.                  בית הדין האזורי, בהחלטתו מיום 16.1.2013, דחה את בקשת המבקשת וקבע כי " במקרה שבפניי יש צורך בפרשנות ההסכם ולכן, הליכים לפי פקודת הביזיון, שהם כאמור "מעין פליליים" אינם מתאימים. לא מן המיותר לציין כי המבקשת רשאית לנקוט בסעדים אחרים על מנת להשיג את מבוקשה, אם זה מגיע לה על פי דין - כגון הגנה במסגרת תיקי הוצל"פ או תובענה לאכיפת הסכם פשרה".

6.                  המבקשת, בבקשת רשות הערעור מטעמה טוענת כי בקשתה לאכוף על המשיב לסגור את תיקי ההוצאה לפועל מתאימה להליך לפי פקודת בזיון בית המשפט. לדבריה, פסק הדין ברור ומפורט ומתווה דרך ברורה על פיה ניתן לפעול עד לסיום המחלוקת בין הצדדים, ולפיכך הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט הינו ההליך הטוב ביותר בנסיבות העניין. כמו כן, היא מבהירה כי פסקי הדין שלגביהם נפתחו תיקי ההוצאה לפועל ניתנו בשנת 2001 וכי אין ביכולתה לשחזר ולמצוא מסמכים מלפני יותר מעשר שנים. 

7.                  המשיב, בתגובתו לבקשת רשות הערעור טוען כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף. לדבריו, המחלוקת בין הצדדים עוסקת בפרשנותו של סעיף 6 להסכם הפשרה. המשיב מבהיר כי כפי שטען בפני בית הדין האזורי, סעיף 6 להסכם הפשרה חל על שני תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו על ידו בתקופה האחרונה, אשר עניינם חובות לקופת הגמל ולקרן השתלמות שהמבקשת אמורה הייתה להעביר, זאת בהתאם לשני פסקי דין משנת 2001 ומשנת 2002. המשיב מציין כי מאחר שסבר כי כספים אלו הועברו ישירות לקופת הגמל ולקרן ההשתלמות, לא נקט בהליכים כלשהם במהלך תקופה זו. עם זאת, משנודע לו כי הכספים לא הועברו, פתח שני תיקי הוצאה לפועל, זאת בהתאם להסתייגות הקבועה בסעיף 6 להסכם הפשרה. כמו כן, מוסיף המשיב כי הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט אינו תמיד ההליך הראוי לצורך אכיפת הסכם בין הצדדים.

8.                 לאחר בחינת טענות המבקשת, טענות המשיב וכלל החומר שבתיק הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, מקום שלא נפלה טעות משפטית מהותית בהחלטת בית הדין האזורי.

9.                  ההחלטה מושא הבקשה היא החלטה בעלת אופי דיוני. הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בהחלטות ביניים בעלות אופי דיוני אותן מקבלת הערכאה הדיונית (דב"ע נד/3-139  עאיק ואח' - חלבי, ניתן ביום 11.7.1994).

לאחר בחינת נסיבותיו של המקרה הנדון, לא מצאתי כי קיימת הצדקה לחרוג מכלל זה. לא מצאתי בהחלטת בית הדין האזורי הדוחה את בקשת המבקשת לחייב את המשיב לסגור את תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו על ידו, טעות משפטית או אחרת שיש בה כדי להצדיק את הבאת ההליך לפתחה של ערכאת הערעור.

10.        מעבר לכך, כבר נקבע בפסיקה כי בהתקיים מחלוקת משפטית בדבר פרשנות הסכם שניתן לו תוקף של פסק דין, לא יידרש בית הדין להליך לפי פקודת בזיון בית המשפט (רע"פ 7148/98 ארנון עזרא ואח' נ' יעל זלזניאק ואח', פ"ד נג(3) 337, 349 (1999); ע"ע 561/06 גיטנר אולג - משה זאק, ניתן ביום 18.10.2006). מעיון בטענות הצדדים עולה כי ישנה מחלוקת משפטית בין הצדדים בעניין פרשנות הסכם הפשרה ולפיכך, הליך לפי פקודת בזיון בית המשפט איננו ההליך הראוי במקרה שלפנינו.

בית הדין האזורי נתן דעתו לכלל טענות הצדדים ולמכלול נסיבות העניין ואף התייחס בהרחבה לפסיקה הרלוונטית בעניין זה, ויישם באופן ראוי את ההלכה והפסיקה בנושא. על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית הדין האזורי.

11.      סוף דבר - לאור כל האמור לעיל, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיב בבקשת רשות הערעור, בסך של 1,000 ש"ח, לתשלום תוך 30 יום שאם לא כן ישא ריבית כדין והפרשי הצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום,  ט' ניסן תשע"ג (20 מרץ 2013) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: